בהמשך לשאלתי על השבועה שלא לקיים יחסים עם בעלי

זו שאלה חשובה, שעולה די הרבה פעמים מכל מיני כיוונים.

כפי שציינת, יש מספר מקורות בחז"ל על הענין. מצד אחד הסיפור על רב שהבאת, שבו כתוב שרב "רק ושחק ועשה צרכיו". ולכאורה באמת הפשט הוא שרב דיבר בצורה לא רגילה אצלו. הרבה יותר "קלילה". ויש את המקור שמגיד לאדם מה שיחו... שממנו עולה בבירור שצריך להקפיד על הדיבור עם האשה בזמן התשמיש.

יש גם את המקור של חכמים לגבי הנשים במצרים, ששם מופיע במפורש שהנשים עשו לא מעט מאמצים כדי ל"עורר" את הבעלים. גם באמצעים לא "רגילים"... ובאמצעות דיבור שנשמע לא הכי צנוע. וחכמים אומרים על זה שהכיור נעשה מהנחושת של המראות, "כי זה חביב עלי מן הכל".

לדעתי הדרך הנכונה היא שוודאי מותר, ואולי אף צריך להשתמש ביחסים עם האשה במילים "אישיות" שאותן אומרים רק לאשה שלך, במסגרת היחסים והאהבה. חלק מהשיח המיוחד של בעל ואשתו. במסגרת הזו יהיה מותר לעשות במילים שמעוררות את התאווה בין שניהם, בתנאי שהן לא מילים "גסות" באופן רשמי. כלומר- כאלה שמשמשות את העולם בגסויות. כי במקרה כזה השימוש במילים כאלו הופך את הקשר הזוגי הטהור למשהו זול... גם אם המילה עצמה היא "לא נוראית" כל כך בתפיסה של אותו אדם... עצם העובדה שזו מילה המקובלת כ"גסה" יכולה לעורר מחשבות לא צנועות בזמן הקדוש של החיבור בין איש לאשתו.

ולכן, לעניות דעתי, השימוש במילים כמו טוסיק, ביצים (שזו מילה שמופיעה רבות בחז"ל) וכדומה הוא מותר ויש בו משום לעורר את הקשר. וגם "אני רוצה להיכנס..." וכדומה.

אבל מילים שמשמשות בעולם רק לצורך גסויות ותיאור לא טהור, יהיה אסור ולא ראוי. כך המילה שבה קוראים היום לאיבר, היא מילה שמשמשת בעיקר בהקשר של גסות... והיא לא ראויה.

זה נכון לענ"ד גם לגבי האשה... אם היא עושה שימוש במילים שהן בסדר, היא יכולה להגיד דברים שמטרתן לעורר את בעלה (בטח אם הוא אחד עם מזג יחסית קר שצריך "עזרה"). אולם להיזהר לא לעשות שימוש במילים שברחוב מוגדרות כגסות. למעשה הכלל הוא שמותר להגיד כל דבר שמחבר, אם הוא לא "גס" במהותו. או מוזיל את הקשר.

לגבי השאלה השניה- כך אני חושב שזה ממש לא שייך. הזוהר הוא ספר טהור, עליון ועמור ושימוש מעשי ברעיונות של ספר הזוהר לצורך תשמיש נראה לי הוזלה גדולה של העניין. כמובן, אני לא מדבר על מקובלים עליונים שמתכוונים כוונות רוחניות... אלה לא צריכים את עצתי. אבל אנשים פשוטים כמונו, נראה לי משונה שיקחו את הזוהר הזה ויביאו אותו לחדר המיטות. הכוונה צריכה להיות פשוטה- לשמוח ביחד המעשה התשמיש והקשר ההדדי. כמובן שמותר וצריך לדעת ש"הזוהר מייחס לזה מדרגות עליונות", אבל לא להוריד את זה לעולם המאוד לא פשוט שלנו שבו יש מחשבות זרות, הרהורים וכו... זה נראה לי ממש לא שייך.